האלוהות, סיבת הסיבות, מהות חוקי הטבע, הינה אינסופית וללא גבולות. כדי שייווצר משהו היה צורך לברוא חוקים, כללים, גבולות. כל מה שנברא, כל מה שמתקיים ביקום הוא גבולי, "תחום", אנרגטית או פיזית. גבוליות זו היא החסימה שמפרידה את החלק מן השלם. מכאן שכל יצירה מחייבת חסימה; החסימה יוצרת את ההפרדה בין ה"יש" וה"אין".

 

החסימה קיימת ביצירה הראשונית – הפרדת האור מן החושך, המינוס מן הפלוס.

לכל חפץ או רעיון יש תקפות אנרגטית משלו, ולכן הוא "קיים".

 

החסימה קיימת כבר במישורים האנרגטיים העדינים, במחשבה וברגש. כל מחשבה נבדלת ממחשבות אחרות. יש לה תוכן ותקפות אנרגטית שונה מאשר למחשבה אחרת. ברגש, האהבה נבדלת מהשנאה או מהכעס. ניתן להבחין בין סוגי רגש ועוצמות רגשיות שונות.

 

החסימה יוצרת במישורים הגסים את העולם החומרי. גוף האדם הוא אוסף אנרגיות המתפקדות כיחידה אחת השונה ונבדלת מבחינה אנרגטית מסביבתה, מאדם אחר או מהרצפה. בגוף עצמו, כל איבר שונה ונבדל מאיבר אחר. חסימות אלו יוצרות את הייחודיות של כל דבר פרטי, הן מגדירות את זהותו האינדיווידואלית. חסימות אלו עשויות ליצור חסימות מסוג שונה, המבטאות הפרת איזון וסבל. חוסר זרימה אנרגטית במקום מסוים יכול להתבטא כמחלה, כאב, רגישות וכו'.*

 

בקבלה, שורש החסימות או הפרטיות המעצבות את עולמנו הוא בספירת הבינה. היא יוצרת את החלוקה הראשונית בתוך השלם המופשט, ובכך הופכת אותו מאחדות פשוטה וערטילאית למכלול מורכב. חלוקה זו היא שורש המחלוקת. על הבינה נאמר שאין בה "דינים" כלומר חסימות, צמצומים, במובן השלילי, אך ממנה משתלשלים הדינים. במלים שלנו, בשורש אין רע, אין כאב, יש רק רצון לגלות את הפרטים השונים על-פי דחפי המימוש. אך ברגע שנוצרת חלוקה היא עלולה ליצור התנגשות וחיכוך, חסימה כשיבוש והפרת האיזון והזרימה.

 

החסימה יוצרת את הגלגולים: הנשמה המושלמת חוסמת את עצמה מהתובנות האינסופיות ע"מ לרכוש ניסיון.

היא יורדת לגלגולים בחומר, בפיזי, ללא תובנות ורוכשת אותן באמצעות ניסוי וטעייה.

השיעור או התיקון שעליה ללמוד במשך כל גלגול הנו החסימה שעליה להסיר ברוח, לקראת החיבור מחדש עם הבורא.